לרכוש דירה, "בטרם עת" - מי באמת רוצה את זה יותר, הילדים או ההורים שדוחפים לכך?
רכישת דירה היא אירוע מכונן, משמעותי ביותר, בטח בפעם הראשונה שרוכשים אותה. זו אחת ההחלטות הכלכליות הגדולות ביותר בחיים ולכן צריך לקבל אותה מתוך בשלות, הבנה עמוקה, ובוודאי אחרי בחינת המשמעויות והיכולת האישית לעמוד בהתחייבות.
אני נתקלת בהרבה מקרים של "קפיצת ראש" לבריכה ריקה...של היסחפות או היגררות כתוצאה מהשפעת הורים, שתופסים את המקום של ה"מבינים והמנוסים". האמירה הרווחת היא: "חבל ל"זרוק כסף" על שכר דירה עדיף שתשלמו משכנתא על הבית שלכם".
האם זה נכון? לאו דווקא, תלוי!
האם יש מקרים שיותר כלכלי זה לשכור דירה? כן.
האם צריך לרצות את זה בעצמך? בוודאי!!!!
ברור שהכוונות הן טובות, אבל לא בהכרח מתאימות בכל מצב.
אשתף שני מקרים שנתקלתי בהם לאחרונה:
מקרה א' - בן 40, חד הורי, עם שני ילדים, הכנסה לא יציבה. הדירה נרכשה, ניתנה מקדמה של 20% ע"י ההורים, כל מה שנשאר זה משכנתא....קל, לא?... לא!
רכישת הדירה היתה ללא בדיקת היתכנות כלכלית אישית, ללא אישור עקרוני למשכנתא ועכשיו יש קושי באישור משכנתא, חסר גם הון עצמי...
מה המצב כרגע? תסכול, לחץ וכעס גדול כלפי מי? תנחשו....
מקרה ב' - בת 25, גרה אצל ההורים, עובדת בעבודה זמנית, התחילה ללמוד. נכון, יש הון עצמי שדרוש לרכישה, אבל ההחלטה על מה קונים, איפה, בכמה, ולמה, היא של ההורים בהנחה שהבת תשלם משכנתא.
אבל האם נלקחה בחשבון היכולת שלה לעמוד בהחזר חודשי לאורך זמן? האם זה מעניין אותה?
האם זה נכון "לחסל" לה את כל החסכונות שצברה ולשלם אותם כהון עצמי, כשהיא בת 25 וכל מה שהיא רוצה זה "לעשות חיים"?
של מי ההחלטה?
לקיחת התחייבות, כמו משכנתא, ל-20 שנה ויותר היא בראש ובראשונה החלטה של מי שישלם את ההחזר החודשי - הילד לא ההורה!
